Vayedaber

משנה: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תִּיקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִקַּנְתֶּם. לִישָּׂא שִׁיפְחָה אֵינוֹ יָכוֹל בַּת חוֹרִין אֵינוֹ יָכוֹל יִבָּטֵל. וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לְפִירְייָה וְרִבְייָה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תוֹהוּ בְּרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ. אֶלָּא מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָמָיו. חָֽזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תקנתם את רבו. שאינו חסר כלום:

שפחה אינו יכול. מפני צד חירות שבו:

בת חורין אינו יכול. מפני צד עבדות שבו:

לא תוהו בראה. יוצר הארץ לא על תהו להיות ריקנין ברא אותם כי אם לשבת להיות בה ישוב יצרה:

כופין את רבו ועושהו בן חורין. וה''ה אם היה עבד של ק' שותפין ואחד מהן שחררו כופין את כלם לשחררו:

מתני' יצא בן חורין. אם ברח מן העכו''ם או שקנסו אותו ב''ד לפדותו כדאמרינן בגמרא רבו ראשון נותן את דמיו שכופין איתו לפדותו ואחר שפדאו לא ישתעבד בו וקנס חכמים הוא לפי שהפקיעו מן המצות וכן לח''ל יצא לחירות לפי שהוציאו מא''י:

מפני תיקון העולם. שלא ימסרו העכו''ם עצמן להרבות להביא שבויין כשרואין שמוכרין אותן ביותר מכדי דמיהן:

ואין מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם. שמא יקצפו על השבויים העתידים לבא לידם ויתנום בשלשלאות וישימו בסד רגלם:

רבן שמעון בן גמליאל אומר מפני תקנת שבויין. דלא חייש רבן שמעון בן גמליאל על העתידים לבא בשביה אלא א''כ יש עתה עמו שבויים אחרים ואם אין שם שבוי אלא הוא יחידי מבריחין אותו והל' כתנא קמא:

יותר על דמיהן. שלא להרגיל אותן לגונבן ולגוזלן:

מתני' מי שחציו עבד וחציו בן חורין. כגון עבד של שני שותפין ושחררו אחד מהן א''נ שקבל רבו ממני חצי דמיו ושחרר חציו באותן הדמים:

מִי מְשַׁחְרֵר. רַב אָמַר. בֵּין רַבּוֹ הָרִאשׁוֹן וּבֵין רַבּוֹ הַשֵּׁינִי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין לָךְ מְשַׁחְרֵר אֶלָּא רַבּוֹ הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד. הָתִיב רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. יִשְׂרָאֵל שֶׁהִלְוָה אֶת הַנָּכְרִי עַל חָמֵיצוֹ אַחַר הַפֶּסַח מוֹתָּר בַּהֲנָאָה. אִין תֵּימַר. בִּרְ יִשְׂרָאֵל הוּא וִיהֵא אָסוּר מָה עֲבִיד לָהּ רַב. אָמַר רִבִּי יוּדָן. קַל הוּא בְשִׁחְרוּר. כְּהָדָא דְתַנֵּי. הָעוֹשֶׂה עַבְדּוֹ אֻפּוֹתֵיקֵי. מְכָרוֹ אֵינוֹ מָכוּר. שִׁחְרְרוֹ מְשׁוּחְרָר. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן מִן הָדָא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא מְשַׁחְרֵר. אִילּוּ הַמְשַׁעְבֵּד שָׂדֶה לַחֲבֵירוֹ וּמְכָרָהּ שֶׁמָּא אֵין בַּעַל חוֹב בָּא וְטוֹרֵף. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. פָּתַח לָנוּ רִבִּי יוֹחָנָן פֶּתַח (ר') מֵאִיר בְּדָה כְאוֹרָה. לֹא מָצִינוּ עֶבֶד מִשְׁתַּחְרֵר וְחוֹזֵר וּמִשְׁתַּעְבֵּד. מֵעַתָּה לֹא יִכְתוֹב לוֹ שְׁטָר עַל דָּמָיו. אָמַר רִבִּי אִילָא. מוּטָּב שֶׁיֹּּאמַר לוֹ. תֵּן לִי מָאתַיִם זוּז שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדָךְ. וְלֹא שֶׁיֹּאמַר לוֹ. עַבְדִּי אַתָּה. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין בְשֵׁם רִבִּי בּיסא. אַתְיָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּרִבִּי מֵאִיר. כְּמַה דְרִבִּי מֵאִיר קוֹנֵס בִּדְבָרִים כֵּן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל קוֹנֵס בִּדְבָרִים. דְּתַנֵּי. 24a שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רִבִּית קוֹנְסִין אוֹתוֹ וְאֵינוֹ גוֹבֶה לֹא אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא אֶת הָרִיבִּית. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא אֶת הָרִיבִּית.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שטר שיש בו ריבית. מפורש:

מי משחרר. הא דקתני במתני' עבד שעשאו רבו אפותיקי ושחררו מי שחררו:

בין רבו הראשון ובין רבו השני. ה''פ לשיטתא דהאי תלמודא דרב סבר כמ''ד בפ' כל שעה בעל חוב למפרע הוא גובה כלומר אם בא לידי גוביינא אמרינן איגלאי מילתא למפרע דמשעה שהלוהו עמדו נכסיו הללו בחזקתו ולפיכך מן הדין שחרור של שניהם לאו שחרור הוא דהלוה אינו יכול לשחררו שמא לא יהיה לו מעות לסלקן לזמן הפרעון ומשאר נכסים לא יכול לסלקו דהא באפותיקי מפורש מיירי כדפרישית במתני' ונמצא משעת הגביי' קם העבד למפרע ברשותו של מלוה ושחרור דהלוה לאו כלום הוא וכן המלוה אינו יכול לשחררו שמא לא יבא לידי גוביינא מהעבד שהרי אם ירצה הלוה לסלקו במעות מסלקו ומתני' הכי מיתפרשא שורת הדין אין העבד חייב כלום במצות הנוהגות בבני חורין דמי הוא ששחררו לאו כלום הוא אלא מפני תיקון העולם הוא הואיל ויצא עליו שם בן חורין ואם הראשון שחררו ואח''כ בא לידי גוביינא כופין את רבו השני ועושה אותו ב''ח והעבד כותב שטר על דמיו ורשב''ג סבר אין העבד כותב דאיהו מאי עביד ליה אלא המשחרר כותב ואם השני שחררו ולא בא לידי גוביינא שסילקו הלוה במעות כופין רבו הראשון ועושה אותו ב''ח והעבד כותב שטר על דמיו ורשב''ג סבר המשחרר כותב וקמיפלגי בהיזק שאינו ניכר אי שמיה היזק או לא דהרי שחרור של שניהם לאו שחרור מן הדין הוא אלא מדרבנן והיזק שאינו ניכר מיקרי:

ר' יוחנן. פליג דס''ל כמ''ד מכאן ולהבא הוא גובה והילכך לאו ברשות של המלוה כלל הוא עד שעת הגבייה ושחרור שלו אפילו מדרבנן בעלמא לאו כלום הוא ואין לך קרוי משחרר אלא רבו הראשון בלבד ומתני' הכי מיתפרשא שורת הדין אין העבד חייב כלום לרבו שני ששיחרור של רבו הראשון הפקיעו מידי שיעבוד אלא מפני תיקון העולם שלא יפגענו בשוק ויאמר לו עבדי אתה כדמפרש לקמן כופין רבו שני לעשות אותו ב''ח והעבד כותב שטר על דמיו ורשב''ג סבר המשחרר כותב מפני שהזיק שיעבודו של חבירו ות''ק סבר המזיק שיעבודו של חבירו פטור:

מתניתא. ברייתא בפ' כל שעה ישראל שהלוה לעכומ''ז על חמצו לאחר הפסח אינו עובר:

קל הוא בשיחרור. כלומר אימא לך בעלמא ס''ל לרב נמי ב''ח מכאן ולהבא הוא גובה ושאני בשחרור דקל הוא שהקלו בו הואיל ויצא עליו שם שיחרור מרבו השני ולפיכך מיתוקמא מתני' בשחררו רבו שני נמי:

אין תימר ברשות ישראל הוא. כלומר לדידך דאמרת למפרע הוא גובה וא''כ החמץ בפסח ברשות ישראל הוא ויהא אסור וקשיא לרב:

אתיא דרשבב''ג. דאמר המשחרר כותב כר''מ דקונם בדברים וטעמיה דרשב''ג נמי משום קנס הוא:

מעתה לא יכתוב לו. העבד שטר על דמיו ששיחרור של הראשון הפקיעו מידי שיעבוד ומשני ר' אילא מוטב כו' כדלעיל:

פתח לנו ר' יוחנן. לפרש טעמא מה שפתח ג''כ ר' מאיר בזה דהיינו טעמא שלא מצינו כו' דכיון דחל עליו שיחרור תו לא פקע:

שמא אין ב''ח בא וטורף. מן הלקוחות באפותיקי מפורש והכא נמי מאי איכפת ליה לשני בשחרור של הראשון וישתעבד בעבדו שהוא אפותיקי שלו:

אילו המשעבד כו'. לר' יוחנן פריך והשתא מסיק לה למילתיה לפרושי המתני' אליבי' כדאמרן:

חייליה דרבי יוחנן. ראיתו של ר''י דברבו ראשון לחוד הוא דמיתוקמא מתני' מדקאמר רשב''ג אינו כותב אלא משחרר ולא קאמר המשחרר דהוי משמע מי ששחררו כדמפ' רב אלא ש''מ דעל רבו הראשון קאי דלדידיה משחרר קרינן ליה דברשותו הוא כר' יוחנן:

כהדא כו'. דיש חילוק בין מכר לשיחרור הואיל ויצא עליו שם שיחרור וה''ה נמי לענין שיחרור של רבו שני:

הלכה: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין כול'. הֵיאַךְ אֶפְשָׁר חֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. תִּיפְתָּר אוֹ כְרִבִּי. דְּרִבִּי אוֹמֵר. אָדָם מְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ. אוֹ דִבְרֵי הַכֹּל בְּעֶבֶד שֶׁלִּשְׁנֵי שׁוּתָפִין וְעָמַד אֶחָד מֵהֶן וְשִׁיחְרֵר חֶלְקוֹ. מָצָא מְצִיאָה. בְּיוֹם שֶׁל רַבּוֹ שֶׁל רַבּוֹ. בְּיוֹם שֶׁלְּעַצְמוֹ שֶׁלְּעַצְמוֹ. וְלֵית מָחָר בְּעֵי יְעַבְדָּהּ לֵיהּ לְמָרֵיהּ. קִידֵּשׁ אִשָּׁה. בְּיוֹם שֶׁל מָרֵיהּ אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. בְּיוֹם שֶׁלְּעַצְמוֹ חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין קִידֵּשׁ אִשָּׁה אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. דִּכְוָותָא גֵּירַשׁ אֵין חוֹשְׁשִׁין לְגֵירוּשָׁיו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ולא כן כו'. כלומר דמייתי ראי' מהא דאמר ר' יוחנן בקידושין אם קידש אשה אין חוששין לקידושיו וקאמר התם דכוותה אם גירש אין חוששין לגירושין והיכי משכחת לה גירש הא אין לו קידושין אלא על כרחך דביום של עצמו חוששין לקידושיו ואם גירש למחר ביום של רבו אין חוששין לגירושיו:

גמ' תיפתר או כרבי דפליגי בברייתא המשחרר חצי עבדו רבי אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה או כד''ה בעבד של ב' שותפין:

מצא מציאה. זה שחציו עבד וחציו ב''ח לדברי ב''ה במשנה ראשונה:

ולית מחר בעי יעבדי' ליה למריה. כלומר טעמא מפר' מפני מה ביום של עצמו כולו לעצמו שהרי למחר בעי ליה לעבוד למריה ואין לו כלום הילכך ביום של עצמו כולו לעצמו:

ביום של עצמו חוששין לקידושיו. דכבן חורין הוא:

תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בְּמוֹעֵד. שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִשּׁוּם בִּיטּוּל פִּרְייָה וְרִבְייָה. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. עֵבֵד מָהוּ שֶׁיִּשָּׂא אִשָּׁה בְמוֹעֵד. אָמַר לֵיהּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. לִיבְטִיל. וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לְפִרְייָה וְרִבְייָה. וְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שֶׁהוּא מְצוּוֶּה עַל פִּרְייָה וְרִבְייָה אָסוּר לוֹ לִישָּׂא אִשָּׁה בְּמוֹעֵד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תמן תנינן. במועד קטן:

משום ביטול פריה ורביה. שהכל ימתינו ויצפו לישא במועד שיהיו עושין סעודה אחת למועד ולנשואין ואין אדם נושא אשה כל השנה כולה:

עבד מהו שישא אשה במועד. אם מצווה הוא על פריה ורביה או לא ופשיט לה ממתניתין שהוא מצווה על פריה ורביה ואסור לישא במועד:

משנה: הַמּוֹכֵר אֶת עַבְדּוֹ לַגּוֹיִם אוֹ לְחוּצָה לָאָרֶץ יָצָא בֶּן חוֹרִין. אֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִין יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְמֵיהֶן מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם. וְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִין מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִפְּנֵי תַקָּנַת שְׁבוּיִים. וְאֵין לוֹקְחִין סְפָרִים תְּפִילִין וּמְזוּזוֹת מִן הַגּוֹיִים יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְמֵיהֶן מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תקנתם את רבו. שאינו חסר כלום:

שפחה אינו יכול. מפני צד חירות שבו:

בת חורין אינו יכול. מפני צד עבדות שבו:

לא תוהו בראה. יוצר הארץ לא על תהו להיות ריקנין ברא אותם כי אם לשבת להיות בה ישוב יצרה:

כופין את רבו ועושהו בן חורין. וה''ה אם היה עבד של ק' שותפין ואחד מהן שחררו כופין את כלם לשחררו:

מפני תיקון העולם. שלא ימסרו העכו''ם עצמן להרבות להביא שבויין כשרואין שמוכרין אותן ביותר מכדי דמיהן:

יותר על דמיהן. שלא להרגיל אותן לגונבן ולגוזלן:

הלכה: הַמּוֹכֵר אֶת עַבְדּוֹ לַגּוֹיִם כול'. לְגוֹי אֲפִילוּ בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מִי מְשַׁחְרְרוֹ. רַבּוֹ רִאשׁוֹן נוֹתֵן דָּמָיו וְהַשֵּׁינִי מְשַׁחְרְרוֹ. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ אֲפִילוּ יִשְׂרָאֵל. נֵימַר. אִם יָדַע רַבּוֹ הַשֵּׁנִי שְׁנֵיהֶן נוֹתְנִין אֶת דָּמָיו. 24b וְאִם לָאו הָרִאשׁוֹן נוֹתֵן דָּמָיו וְהַשֵּׁנִי מְשַׁחְרְרוֹ. אֲנִי פְלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי מוֹכֵר אֶת עַבְדִּי פְלוֹנִי אַנְטִיוֹכֶי. יָצָא לְחֵירוּת. מִשֶּׁהוּא בְלוֹד לֹא יָצָא לְחֵירוּת. תַּנֵּי. יוֹצֵא עֶבֶד עִם רַבּוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. לְפִיכָךְ אִם מְכָרוֹ לְשָׁם מָכוּר. בָּא מֲחוּצָה לָאָרֶץ עַל מְנָת לַחֲזוֹר כּוֹפִין אוֹתוֹ לְמָחָר לַחֲזוֹר. עַל מְנָת שֶׁלֹּא לַחֲזוֹר אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לַחֲזוֹר. בָּרַח מֵחוּצָה לָאָרֶץ רַשַׁאי לְהַחֲזִירוֹ. בָּרַח מֵאֶרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ. רִבִּי יֹאשִׁיָּה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה רֹבָא אָמַר. מוּתָּר. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה אָמַר. מוּתָּר. רִבִּי מָרִינוֹס בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה אָמַר. אָסוּר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לֹא פְלִיגִין. מָאן דְּאָמַר מוּתָּר. בְּלָמוּד לִבְרוֹחַ לְשָׁם. וּמָאן דְּאָמַר אָסוּר. בְּשֶׁאֵינוֹ לָמוּד לִבְרוֹחַ לְשָׁם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא פְלִיגִין. מָאן דְּאָמַר מוּתָּר. בְּיָכוֹל לַהֲבִיאוֹ מִשָּׁם. וּמָאן דְּאָמַר אָסוּר. בְּשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲבִיאוֹ מִשָּׁם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בשאינו למוד לברוח לשם. אסור להחזירו דיצא לחירות:

רבי יוסי. מפרש דלא פליגי אלא אם עדיין הוא בח''ל ומ''ד מותר בשיכול להביאו משם ולא יצא מרשותו שלא נתייאש ממנו:

ומ''ד אסור בשאינו יכול להביאו משם. ואסור דקאמר שאפילו מצאה ידו אח''כ להביאו אסור להחזירו הואיל ומתחילה יוצא מרשותו:

נימר אם ידע רבו השני. שמא''י הוא ולקחו קונסין לשניהן והלוקח מפסיד החצי ואם לאו הראשון מחזיר לו את דמיו והשני כותב לו שטר שחרור. ובבבלי דף מ''ה מסיק דללוקח לחודיה קנסינן דמסתברא היכא דאיכא איסור' התם קנסינן:

גמ' לעכו''ם. אם מכרו לעכו''ם אפי' בארץ ישראל קונסין אותו לפי שהפקיעו מן המצות:

מי משחררו. דקתני יצא ב''ח:

רבו ראשון. נותן דמיו ורבו השני העכו''ם מניחו לחירות:

ובחוצה לארץ אפילו מכרו לישראל. לשון שאילה הוא דבח''ל אפילו מכרו לישראל יצא בן חורין ואם נמי לרבו ראשון קונסין אותו:

בלמוד לברוח לשם. והילכך קנסינן ליה לעבד ומחזירו ולא יצא לחירות:

אני פלוני בן פלוני. אם מכר העבד וכתב בשטר מכרתי לפלוני אנטיוכי דמשמע שהוא דר באנטיוכי והיא ח''ל יצא לחירות:

משהוא בלוד. אבל אם כתוב לאנטיוכי שהוא בלוד משמע שנולד מאנטיוכי ועכשיו הוא בלוד לא יצא לחירות דאפשר לא לקחו על מנת להוליכו לאנטיוכי:

יוצא עבד עם רבו. כלומר לדעת דהא אין כופין עבדים להוציאן לח''ל כדתנן שלהי כתובות הכל מעלין לא''י ואין הכל מוציאין כו':

מכור. ואינו יוצא לחירות וכגון שמתחלה לא היה דעת רבו על מנת לחזור לא''י והילכך איבד את זכותו:

ה''ג בתוספתא דע''ז עבד שיצא עם רבו על מנת לחזור כופין אותו לחזור על מנת שלא לחזור כופין אותו שלא לחזור בא מחוצה לארץ על מנת לחזור אין כופין אותו לחזור שלא לחזור כופין אותו שלא לחזור. והנכון דגרסינן ברישא ע''מ שלא לחזור אין כופין אותו שלא לחזור וכן צריך לגרוס הכא:

ברח. העבד מח''ל רשאי להחזירו מאחר שהיה מתחילה שם מותר:

ברח מארץ לח''ל. ואח''כ בא לארץ:

מותר. להחזירו:

נִיתְנֵי. וְאִם הִתְנָה עִמּוֹ מוּתָּר. עַד כְּדוֹן בִּגְדוֹלִים. בִּקְטַנִּים. נִיתְנֵי עִם רַבְּהוֹן. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁהָיָה רַבּוֹ יִשְׂרָאֵל. הָיָה רַבּוֹ גּוֹי. רִבִּי טֶבֶלָא זְבִין עַבְדֵּיהּ וּמַתְנֵי עִם רַבְּהוֹן. רִבִּי יִצְחָק דַּהֲבָן הֲווֹן לֵיהּ עַבְדֵּיהּ עָֽרְקִין לִבְנוֹתְהוֹן. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי אִימִּי וְהוֹרֵי לֵיהּ. אוֹנִי אָסוּר. אַנְטִרִיס שָׁרֵי. אפָּרָכוֹרֵים צְרִיכָה. אַמְתֵּיהּ דְּרִבִּי אַבָּא בַּר אָדָא עָֽרְקַת לְקִלִּיסִייָא. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי מָנָא וְהוֹרֵי לֵיהּ כְרִבִּי אִימִּי. אוֹנִי אָסוּר. אַנְטִרִיס שָׁרֵי. אפָּרָכוֹרֵים צְרִיכָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ניתני ואם התנה עמו מותר. אמתני' פריך המוכר עבדו לח''ל יצא לחירות וניתני אם התנה עם העבד מתחילה שאינו מוכרו אלא לזמן מה מותר ואמאי קתני יצא לגמרי לחירות ומשני ע''כ בגדולים שמא בקטנים יכול להתנות בתמיה ולא פלוג רבנן:

ניתני עם רבהון. ואמאי בקטנים לא הא יכול להתנות עם רבהון. ומשני ע''כ ברבהון ישראל שמא בעכו''ם הא אין תנאי כלום ולא פלוג רבנן:

ומתני עם רבהון. לכשירצה להחזיר מעותיו לזה הזמן יחזיר לו העבד:

ר' יצחק דהבן. משם מקום דהבן:

ערקין לבנותיהן. ערקו להכפרי':

שאל לר' אימי. אם מותר למכרן ולאחר זמן כשתשיג ידו להחזירן:

אוני אסור. שער מכירה ליקח עליהן אסור:

אנטריס. כתב לזכרון שרי:

אפרכורים. מקומות הקרובות לעיר. בפ''ט דשביעית מבית חורין ועד ים מדינה אחת פראכורין:

צריכה. מיבעיא לן דאפשר במקומות הקרובים לעיר לא גזרו:

לקליסיא. שם מקום הקרוב:

אֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִין יוֹתֵר מִדְּמֵיהֶן מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִפְּנֵי תַקָּנַת הַשְּׁבוּיִין. דְּלָא יְהַוּוֹן קְטָרִינוֹן. וְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִין מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

דלא יהוון קטרינון. שלא יהו מצערין השבוים שנשארו לקשרן ולשום בסד רגלם שלא יברחו ודוקא דאיכא אחרים שבוים כדפרישית במתני':

תַּנֵּי. גּוֹי מוֹכֵר סְפָרִים תְּפִילִין וּמְזוּזוֹת אָסוּר לִיקַּח מִמֶּנּוּ. וְהָא תַנֵּי. מַעֲשֶׂה בְגוֹי אֶחָד בְּצַיְדָּן שֶׁהָיָה מוֹכֵר תְּפִילִין וּמְזוּזוֹת. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָֽמְרוּ. מוּתָּר לִיקַּח מִמֶּנּוּ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נָתָן בְּשֵׁם רִבִּי חֲמָא בַּר חֲנִינָה. בְּגוֹי שֶׁחָזַר לְסוּרוֹ הֲוָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אסור ליקח ממנו. דבעינן כתיבה לשמן:

בעכו''ם שחזר לסורו הוה. שנתגייר וחזר לסורו ויודע דבעי לשמן וכגון שחזר לסורו מחמת יראה שלא יהרגוהו העכו''ם דאל''כ כ''ש הוי ליה מין כדאמר בבבלי שם:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source